גז"ד למורשעי פרשת רצח החייל במועדון הרוקוביץ בחיפה

לגבי נאשמים 2 - 6

רקע עובדתי מהכרעת הדין

1.         בהכרעת דיננו מיום 3/7/08 פסקנו כי חמשת הנאשמים, שאת עונשם עומדות אנו עתה לקבוע, גרמו (יחד עם שניים נוספים, שדינם כבר נגזר) למותו של המנוח, נידאל מנסור ז"ל, חייל בשירות חובה כבן 20 בעת מותו. המנוח נקלע באקראי, ללא כל מעורבות מצידו, לשרשרת ארועים, שתחילתה בקטטה בין בליינים שלא הורשו להכנס למועדון לילה הרוקוביץ' (להלן- " המועדון") לבין המאבטחים במועדון. אל המתפרעים, שהמאבטחים מנעו בעדם מלהכנס למועדון או לחזור אליו, הצטרפו חלק מהנאשמים ששהו באותה עת במועדון. המשכה של שרשרת האירועים היה בסילוקם של הנאשמים מהמועדון על ידי המאבטחים והחלטתם לנקום במאבטחים ובבעלי המועדון. לאחר תכנון והכנה, נשלח אחד מהם, כשהוא מצוייד באקדח ובמחסנית מלאה בכדורים, לירות לעבר המועדון והמאבטחים. סופו הטראגי של האירוע היה בירי לעבר המאבטחים והמבלים ששהו ברחבת הכניסה למועדון, ופגיעתו של קליע אחד במנוח, אשר גרמה למותו. 

2.         הכרעת דיננו מפרטת את ההתרחשות באותו לילה, ה-8/10/05. כאן נביא רק את תמציתה, ככל שיש בה רלבנטיות לעונשים שסברנו כי ראוי שנפסוק לנאשמים.

כמו בהכרעת הדין, נכנה גם כאן את הנאשמים בשמותיהם הפרטיים, לפי סדר הופעתם בכתב האישום  - " אדם", " דוד/דודו", " רועי", " אורן" ו" אסי". 

לאחר שחלק מהנאשמים שהו במועדון הלילה וכאמור, לא הורשו לחזור לשם עקב קטטה עם המאבטחים, בה אף הוכה נאשם 1, איתן גץ (שדינו כבר נגזר למאסר עולם), על ידי אחד המאבטחים, החליטו חמישה מבני החבורה, איתן, אדם, דודו, רועי  ואורן  לירות לעבר המועדון והמאבטחים. למטרה זו, צלצל דודו לשני חבריהם, סמי ואסי, שעזבו את החבורה בתחילת הערב ושהו במקום אחר לצורך עישון סמים, והורה להם להביא אקדח, שנגנב במועד מוקדם יותר בהתפרצות לדירת מגורים. האקדח היה חבוי בארון החשמל שבאחת הקומות בבניין מגורים, בה התגוררה אמם של דודו ושל רועי, שהם אחים. באותה עת, התגוררו שם גם דודו, אשתו ובנו.

סמי הביא את האקדח למקום המפגש, חניית ביתו של איתן, שם מסר אותו לאיתן. על מנת שלא לאפשר זיהוי של הרכב, בו עמדו אדם ואיתן לנסוע למועדון כדי לבצע את הירי, שינו הנאשמים באמצעות סרט הדבקה שחור מספר ספרות במספר הרישוי של רכב שכור, שסמי נהג בו מתחילת הערב (להלן - " הרכב השכור"). על אף שהרכב נשכר למעשה על  ידי דודו, הרי סמי החזיק ונהג בו על פי הוראותיו של דודו, באשר דודו לא היה בעל רשיון נהיגה.

3.         אדם, אורן ואיתן שהחזיק באקדח ובמחסנית המלאה בקליעים, נסעו יחדיו ברכב השכור, שספרותיו, כאמור, שונו. אחריהם נסעו דודו, רועי, אסי וסמי ברכבו של איתן. החלפת הרכבים נעשתה ככל הנראה על מנת למנוע מציאת קשר ליורים, במחשבה, כך ניתן להסיק, כי יהיה קשה יותר לייחס רכב שכור לאיתן או לבני החבורה האחרים. שני הרכבים פנו לכוון המועדון.

סמי ואורן ירדו מהרכבים בקרבת המועדון על מנת לבדוק אם אין בסביבתו סיכון, כמו ניידות משטרה, אשר יפריעו לביצוע הירי. דודו, רועי ואסי המשיכו לקיוסק סמוך, בבעלות אחד בשם טויטו, שם התיישבו מול המצלמות המותקנות בקיוסק לצרכי בטחון, על מנת לדאוג שיהיה להם "אליבי" לשעת הירי. לאחר שאורן וסמי חזרו מהסיור בסביבות המועדון והצטרפו אל יושבי הקיוסק, ולאחר שהיו חילופי שיחות במכשירים הסלולאריים בין היושבים בקיוסק לבין אדם ואיתן, ירד איתן מהרכב השכור, שחיכה בחניה במפלס מעל לרחבת הכניסה למועדון, וירה לעבר הרחבה של המועדון, בה נמצאו באותה עת מאבטחים ובאי-המועדון, וביניהם המנוח. איתן רוקן בירי זה את המחסנית, ובסה"כ ירה 11 קליעים. אחד מהם פגע במנוח והרגו, ואז מהר לרכב שבו המתין אדם, ושניהם נמלטו מהמקום.

4.         בהכרעת הדין קבענו כי החבורה קשרה יחד קשר על מנת לבצע עבירת הריגה ולא רצח. הבהרנו שלא הוכח לנו מעבר לכל ספק כי הנאשמים, שלא ביצעו את הפעולה הפיזית של הירי, חפצו במותו של אדם עקב הירי, שאיתן עמד לבצע. זאת בהעדר ראיה נוספת  על אלו שמעצם התנהלותם של איתן ושל יתר הנאשמים לפני הירי ולאחריו, על תוכנו של הקשר באשר למטרת הירי. אולם הוספנו וקבענו, כי הנאשמים היו מודעים לכך שכתוצאה מהירי שיירה איתן לעבר המאבטחים והמועדון, עלול להיגרם מותו של אחד הנמצאים בו. נצטט את הקטע המתייחס למודעותם של הנאשמים לאפשרות של גרימת מוות למי מבאי המועדון:

            "שוכנענו.. כי איתן רצח את המנוח, אך אין די בראיות כדי לשכנע שיתר הנאשמים קשרו את הקשר לביצוע רצח. לעמדתנו, לא הובאו ראיות שהנאשמים ידעו מראש שאיתן יבצע את עבירת הרצח, על אף שהם הכינו כלי נשק קטלני ואף הסתירו את מספרי הרכב. יתכן שבשעת תכנון הקשר כוונתם היתה להפחיד ולעשות "בלאגן", או אפילו לפצוע מישהו, ולא הוכח שהם התכוונו לקטילת חיי אדם. עד המדינה אומנם הודה בתגובה לכתב האישום נגדו לאחר ההסכם להעיד כעד מדינה, בסיוע לרצח, אולם היה זה לאחר שהובטח לו עונש מקל, עליו הוסכם. הקובע הוא שבעדותו, מסר כי אינו יכול להיות בטוח שהכוונה היתה לפגוע במישהו: כשנשאל למה נועד האקדח, ענה "אולי לפגוע במישהו, או לירות באויר, או אולי להפחיד" (עמ' 414 לפ') היה איום כי הם יגרמו לסגירת המועדון. הם יכלו להביא לסגירת המועדון גם בהסתפקות בירי אל עבר המועדון כדי להפחיד ולגרום לסגירתו בשל אי סדרים.

אין לנו ספק... כי איתן ירה על מנת לקטול חיי אדם, אולם מי לנו יערוב, שהחלטה זו לא בשלה אצלו רק בעת ביצוע הירי, כאשר החזיק את האקדח בידו, נסחף מעוצמת הכוח שבידו ומעוצמת כעסו על הפגיעה שפגעו בו, והחליט שם ואז גם להמית את מי מהמאבטחים" (עמ' 130 להכרעת הדין).

5.         אם לעניין היסוד הנפשי עשינו הבחנה לטובתם של הנאשמים, קושרי הקשר עם איתן, שרצח, הרי לעניין היסוד הפיזי, סברנו כי הם פעלו יחד כגוף אחד, כאשר איתן משמש אך ורק כזרוע של הגוף העברייני שכלל את כל השותפים, דהיינו מעשיו של האחד, מעשיהם של כל החבורה המה:

            "איתן, אדם, דודו, רועי ואורן היו מבצעים עיקריים: הם היו יחד בתכנון, האקדח הוזמן על ידי דודו בנוכחותם. אין סיבה שנחשוב כי הוא הסתיר זאת מאחיו רועי ומאורן, אשר נסע אתו ועם עד המדינה כחודש לפני האירוע, על מנת להביא את האקדח ממחבואו ליד כפר יונה. על כל פנים, כולם נמצאו יחד כאשר האקדח נמסר לאיתן, וכאשר מספרי הרכב הוסוו, כולם נסעו לכיוון הרוקוביץ', נשלחו שני "סורקים" לבדוק את השטח, ואחר כך, אלו שנשלחו לבצע את הירי ביצעו אותו, בעוד היתר דואגים לאליבי במקום קרוב - קיוסק טויטו -  ביושבם מול עין המצלמות. הם הודיעו לפני ביצוע הירי למבצעים, כי התנאים הולמים לביצועו (אין משטרה, יש מאבטחים) ומחכים לוודא שהירי בוצע. אדם מחכה ברכב המזדה כדי למלט את איתן.

מסקנתנו היא כי דודו, רועי, אדם ואורן היו מבצעים עיקריים של עבירת ההריגה. הם קשרו את הקשר. היתה ביניהם חלוקת תפקידים. נוכחותם עודדה זו את זו של האחרים. הם פעלו כאישיות אחת בעלת מספר זרועות, המסמלות את כל אחד מהנאשמים" (עמ' 141 להכרעת הדין)".

            ובסיכום לעניין חלקם של הנאשמים בביצוע המתתו של המנוח:

            "היסוד העובדתי בוצע עם המתת המנוח. איתן היה זה שלחץ על ההדק, אולם כל החמישה פעלו כגוף אחד על מנת להשיג את התוצאה של הירי לעבר המועדון, כאשר התפקיד של היורה, הוטל על איתן" (עמ' 142 להכרעת הדין).

6.         ואלו העבירות בהן הרשענו את הנאשמים:

נאשם 1, איתן גץ, נמצא על ידינו בהכרעת הדין אשם בעבירה של רצח בכוונה תחילה לפי סעיף 300א(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - " חוק העונשין"). דינו נגזר במעמד ההקראה של הכרעת הדין לעונש הבלעדי הקבוע בחוק לעבירה זו - מאסר עולם.